סרי לנקה
שבועיים וחצי בסרי לנקה, טיול למרכז האי ומעט צפונה (סיגריה) והחופיים הדרומים (בעונה עד אפריל). כל ההמלצות על מקומות לינה, אטרקציות ואיך לא – מזון נמצאים בתוך הפוסט.
כמה טיפים לזמן ההגעה ותחילת ההתנהלות:
- תתארגנו מראש על ויזה – הזמינו באינטרנט ויזה ותחסכו לכם זמן וגם כסף (באתר עולה כמה דולרים פחות). כעת איפשרו לעשות ויזה ל180 יום אבל עם כניסה אחת לסרי לנקה, בעוד שלהבנתי הויזה של החודש מאפשרת 2 כניסות – תבחרו מה שמתאים לכם – המחיר כרגע זהה לשתי האפשרויות. לינק לאתר הויזות: https://eta.gov.lk/etaslvisa/etaNavServ?payType=1
- בנוסף לויזה – לפני הכניסה לסרי לנקה נדרש לעשות גם כרטיס כניסה וגם את זה ניתן לעשות באופן דיגיטלי הנה הלינק: https://eservices.immigration.gov.lk/emb/eEmbarkation/'#/home-page
- סים: לפני היציאה מהשדה יש דוכן של DIALOG תקנו סים. 20 / 30 ג'יגה – במחיר מצחיק של 1400 – 1800 רופי (בהתאמה)= משהו כמו 20 ש"ח. לנו הספיק לשבועיים וחצי ונשאר יותר מחצי מנפח הגלישה. בסים של ה30 ג'יגה יש גם אפשרות לשיחות בקטנה דבר שגם עזר לנו כמה פעמים אז זה נחמד.
- המרת כסף – ישנה שמועה שבשדה מקבלים את השער הטוב ביותר. לא בדקנו את זה בחוץ כי המרנו את רוב הכסף בשדה בגלל אותה שמועה ובסהכ התמקחנו ( על סכום גדול) וקיבלנו שער די טוב לאותו היום. אז אם נראה לכם שנותנים לכם שער טוב תמירו, אם לא תבדקו בחוץ ותעדכנו 🙂
קולומבו – נחיתה איסוף ויציאה ליעד הבא – קנדי
ליום הראשון ולנחיתה הרכה מכיוון שלא הספקנו להתארגן ולבדוק הכל מראש לקחנו נהג שליווה אותנו למספר נקודות עניין ואטרקציות ביום הראשון ולאחר מכן השאיר אותנו בקנדי. הוא מבחינתו היה ללוות אותנו בכל הטיול אך זה לא הסגנון טיול שחיפשנו. שילמנו לו 60 דולר והוא היה איתנו מהבוקר ועד הערב.
עצרנו בדרך במספר מקומות כמו – חוות תבלינים שם ערכו לנו סיור והראו לנו את כל הגידולים, בסוף קיבלנו מסאג' ראש וכתפיים עם הRED OIL הידוע שלהם וכמובן שלאורך כל הסיור יספרו לכם על כל הסגולות של כל דבר ודבר כדי שגם תשתכנעו ותקנו בסוף מהכלל- מה שחשוב לי להאיר בפניכם זה שהכל מאודדדדדדדדד יקר שם ומן הסתם זו המלכודת תיירים האולטימטיבית אז אם היה לכם נחמד בסיור והתרשמתם תוכלו לקנות משהו 1 לאות תודה על הסיור אבל תוכלו בשווקים המקומיים למצוא את הכל בהרבה פחות. אנחנו שילמנו על המסאג' 1,000 רופי קנינו מוצר שניים והמשכנו לדרך.
מפעל תה – סיור נחמד, אורך מדי, הבנו כבר שהכל יהיה יקר וגם פחות אוהבת תה שחור אז דילגנו ולא קנינו שם כלום.
בכל מקרה שתי העצירות הללו סגרו לנו את הפינה המתויירת של גן התבלינים ומפעלי התה שמציעים בכל מקום, כל נהג ובכל דרך אפשרית 🙂
בנוסף ביקשנו עצירה יזומה בחוות הפילים: Pinnawala Elephant Orphanage – שם אפשר לראות את הפילים בהתנהלות היומיומית שלהם, להאכיל אותם בצלחת פירות(בתשלום נוסף) ולצפות בהם רוחצים בנהר. על יד הנהר יש בית קפה חביב ממנו הנוף ממש יפה, הכניסה למתחם לא זולה (יחסית לסרי לנקה),15 USD. אני נהנתי לשבת בבית הקפה מול הנוף לא משהו מעבר.
אחרי העצירות המשכנו למלון הראשון ביעד הראשון שלנו הלוא הוא קנדי, שם לנו ב-Radisson Hotel Kandy שהיה לגמרי כיף ומפנק לנחיתה ולילה הראשון בסרי לנקה ועלה כ150 ש"ח ללילה.
במלון יש בריכה ובר בגג משם הנוף פשוט משגע, במיוחד כשיש עלטה כזו שמלטפת את האופק, אחד מהנופים שאני הכי אוהבת. על הארוחת בוקר במלון דילגנו ולכן אוכל להמליץ – רק אגיד שכשעברנו ראינו שהיא מינימלית ביותר.
בערב יצאנו להליכה רגלית לכיוון מסעדה נחמדה, שעוברת ממש בצדו של האגם במרכז קנדי – בשם HIDEOUT בה יש וויב מודרני כיפי וקליל.
בבוקר יצאנו לגנים הבוטניים (כניסה עולה 1200 רופי), לקחנו נהג טוקטוק שקבענו איתו מחיר והוא ליווה אותנו כל היום (2000 רופי – תתמקחו), אז הוא לקח אותנו בבוקר לקנות מאפים לפני הגן הבוטני, אסף אותנו כשסיימנו שם, לקח אותנו לשוק לקנות את אותם הדברים שהציעו לנו בסיור בחוות התבלינים רק הרבה יותר בזול, משם חזרנו למלון לקחת את הדברים והוא הוריד אותנו בתחנה המרכזית שם תפסנו אוטובוס (ממוזג) לסיגריה, הנסיעה עלתה 500 רופי לאדם וארכה כ 3 שעות.
דירוג בית המלון Radisson Hotel Kandy – (לשעבר OZO)
| Radisson Hotel Kandy | פנסיון | אוכל | נקיון | שירות | מיקום | מחיר / תמורה | סה"כ |
| ללא | לא רלוונטי |  |  | |  | |
הגענו לסיגריה! והימים פה עד שהגענו לחופים היו קצת טירוף – גם קצת חולי וגם רצינו להספיק הכל ולהגיע לחופים בזמן טוב אז יצא שעשינו אפילו 2 טרקים ביום!
ישנו ב –Tree house Hostel Sigiriya , הוסטל נחמד וחביב, האוירה הייתה ממש נחמדה ופגשנו שם חברה טובים שטיילנו איתם לSIGIRIYA ROCK המפורסם. לילה עלה כ 50 ש"ח לחדר פרטי שממוקם על העץ כשם ההוסטל. אנחנו הרגשנו שבעלי ההוסטל קצת מנסים "לדחוף" לנו טיולים שהם מוציאים. 
התמקמנו בלילה, ישבנו עם החברה הנחמדים ולמחרת בבוקר יצאנו בזריחה לטיפוס על –Pidurangala, (כניסה עלתה כמה שקלים). בעל ההוסטל הקפיץ אותנו בבוקר לנקודת ההתחלה ומשם התחלנו טיפוס של כחצי שעה-40 דק עד לפסגה, שווה היה להתאמץ ולקום בזריחה כי העלייה הייתה נעימה יותר כשהשמש עדיין לא "חבטה" בנו והנוף שהרווחנו היה – אמאלה ואבאלה! תראו בעצמכם:
מקרה שקרה על פסגת הר ה-Pidurangala בזמן התעסקות עם הרחפן השארנו ל20 שניות את הציוד לבד ולפתע כל שאר האנשים צועקים לנו ש"מישהו" מחטט לנו בתיקים, הלא זה קופי הקופיץ שפתח את התיק, פתח תא פנימי ולקח משם אוזניות! רצה כנראה לשמוע ברונו מארס… אבל הבין שאין לו מה לעשות עם זה אז קצת שבר אותם והשליך.
בחזרה להוסטל, הגענו בדיוק בזמן למקלחת מרעננת וארוחת בוקר בה הגישו לנו הופרס סרי לנקי – טעים ממש! עם ביצת עין מעל והאמת שבת הזוג של בעל ההוסטל הכינה את ההופרס שהיו בין הטעימים שאכלתי בטיול.
אחריי מנוחה קלילה לקחנו טוקטוק לטיפוס הבא שלנו, שם חטפנו את קרני השמש בצורה הכי חזקה, אבל אי אפשר לוותר על ה – LION ROCK המפורסם שעלה לא פחות מ50 USD בסרי לנקה! אבל פשוט אי אפשר לוותר על זה.
הגענו חזרה להוסטל והתארגנו לצאת בחזרה לקנדי משם תפסנו רכבת ל- אלה!!! כן כן הרכבת המפורסמת, כן כן זאת שכולם עומדים בכניסה חצי בחוץ חצי בפנים וכן, זאת שהנוף הנשקף ממנה פשוט מהפנט. הדרך הייתה ארוכה מאוד ולקחה כ7 שעות, בהתחלה כשעוד כוחנו במותננו מחכות בהשתהות לנופים שמבצבצים מעבר לעצים ואין מילה להגיד, בהחלט גלויה. אחרי 3-4 שעות כאלה כבר רצינו להגיע, במיוחד כשהתיישבו לידנו מקומיים שעשו סוג של קריוקי על ראשינו.. בד"כ עדיף להזמין מקום מראש כי הרכבת די מלאה, אבל! הבנו שמי שמזמין למחלקה 1 מקבל חלונות שלא ניתנים לפתיחה וחלק מהחוויה והכיף זה לראות את הנוף לא מבעד לזכוכית ולהרגיש את הרוח בפנים, אנחנו הגענו בבוקר וביקשנו לקנות כרטיס למחלקה של המקומיים שם כל הזמן מתפנה מקומות ישיבה, מכיוון שהמקומיים יורדים ועולים יותר בתחנות בעוד שהתיירים לרוב יורדים רק באליה נוארה או אלה. בהתחלה עמדנו ולאחר 3-4 תחנות כבר התפנו מקומות וישבנו לאורך שאר הנסיעה.
הגענו לאלה!! אלה אהובתי
החיבור לאלה היה מידיי, משהו שם הרגיש אחר, הקרירות, הנופים, המסעדות ואפילו הכלבים ברחובות היו יותר מטופחים.
בלילה הראשון הגענו למקום לינה שאם הוא לא נכתב פה אז הוא פחות מומלץ. יצאנו לאכול בCAFE CHILL המוכר והיה בהחלט חביב ונחמד.
ביום שלמחרת הגענו לAIRBNB מטורררררף שאם יוצא לכם ובא לכם חוויה מיוחדת אל מול נוף משוגע ואת החוויה של הרכבת שעוברת כ-3 פעמים ביום ולרוץ למרפסת כל פעם למשמע הצפירות של הקטר אתם חייבים לבדוק את הזמינות ב- The HideoutElla Wood Cabins – לנו עלה כ200 ש"ח ללילה וגם אם הזרם של המים לא היה הכי ואו, או החום לא הגיע לטמפ הרגילה הנוף מבעד לחלון המקלחת היה שווה את החוויה. ראו נא בעצמכם:
דירוג AIRBNB – The HideoutElla Wood Cabins
| The HideoutElla Wood Cabins | פנסיון | אוכל | נקיון | שירות | מיקום | מחיר / תמורה | סה"כ |
 | | | | | | |
 | ארוחת בוקר |  | פנסיון מלא | | חצי פנסיון |
בוקר למחרת קמנו, קיבלנו את הארוחת בוקר לחדר, אכלנו ויצאנו לראות את הרכבת חולפת בגשר 9 הקשתות המפורסם – במרחק הליכה מהחדר, דרך מסלול "מקומיים" הגענו וזכינו לראות את הרכבת חולפת שזה לא מובן מאליו מכיוון שזה קורה רק 3 פעמים ביום ואי אפשר לסמוך על השעות כפי שאמר לנו האחראי בAIRBNB שלנו. תראו איזה מראה נחמד זה.
כאן יעלה וידיאו של הרכבת החולפת בקרוב..
מיד אחרי כן, המשכנו בדרכנו לכיוון – Little ADAMs peak לטיפוס קצר, הטיפוס לכשעצמו לא קשה מדי אך הרגשתי מעט לא טוב באותו היום ולכן עשינו אותו באיזי. הנוף שנשקף מלמעלה – ירוק ומהמם ואם מתעמקים אפשר לראות בהר ממול גם מפל שנשפך מגובה רב. יש אפשרות להמשיך למעלה הליכה קצרה ולהגיע לנקודת תצפית נוספת אבל אנחנו לא המשכנו לשם בעקבות זה שלא הרגשתי טוב החלטנו לא להעמיס ולהנות בכיף ולא "להשתגע" רק כדי לסמן וי או מה שנקרא "תפסת מרובה לא תפסת" וזה הרבה בזכות מור, אז תודה על זה 3>.
ירדנו מהפסגה ובדרך עצרנו במסעדה של המלון 98 Acres Resort & Spa המפואר לקינוח טעים, כלומר אני לקחתי קינוח ומור לקחה מרק *סמיילי צוחק*. המלון נראה סופר ומפנק ומול נוף מדהים אז אם בא להתפנק ויש לכם זמן שווה לבדוק את הזמינות בו. (לחצו על השם של המלון^).
בנוסף, בדרך לאדם פיק – לפני העליה או אחרי (בחזור) יש בריכה ובר/מסעדה שאפשר לשבת שם ולהעביר את המשך היום עם שירים ברקע ובסה"כ נראה כיף – מוזמנים לבדוק – Ravana Pool Club.
חזרנו לדירתנו התארגנו אספנו את הציוד והמשכנו דרומה, מתחילים להדרים יותר ולהרגיש את הקרבה לחופים – לא שבאלה סבלנו ממששש לא. בכיף אפשר שם עוד לילה.
לפני שעזבנו עשינו סיבוב נוסף במרכז ואיך לא כמובן אכלנו בThe White Rabbit – Ella ש-מור סימנה אותו כבין ה3 ארוחות שהכי אהבה בטיול! הזמנו מעין כדורי ארנציני עם ג'ק פרוט ו2 מרקים שונים מהתפריט. זה לא מסעדה עם מגוון רחב של מנות אבל נראה שכל מה שיש להם נעשה בטוב טעם, יש שם וויב נעים מאוד.
מאלה לקחנו נהג שאחראי הAIRBNB קישר אותנו אליו והוא לקח אותנו ברכב עד לאזור מפלי Diyaluma Falls כשבדרך עצר לנו גם במפל RAVANA וגם לקח אותנו ל – Nildiya Pokuna Ella ושם חיכה לנו כשעתיים וחצי – שלוש עד שסיימנו את המסלול וחזרנו להמשיך בדרכנו.
אם אתם אוהבים טיולים בסגנון של מעיינות/ מפלים וסוג הטבע הזה Nildiya Pokuna Ella בהחלט ירשים אתכם. זהו מסלול של כשעה הליכה לכל כיוון, כאשר בהתחלה יורדים אל מתחת לאדמה כמה מאות מטרים ומשם ממשיכים הליכה שמלווה ע"י מדריך מקומי שמכיר את הדרך בעיניים עצומות, אחרי שראינו מיני עטלפים, מלכודות יתושים והרגשנו את הלחות המיוחדת מתחת לפני האדמה הגענו אל מקור מים בצבע כחול משוגע, צלול ונקי – שבאמת נותר רק להתפעל וכמובן, להיכנס למים. הכניסה למסלול עולה 3000 רופי לאדם וכוללת מדריך צמוד ( לקבוצה) ופנס ראש. יש להגיע עם נעלים נוחות להליכה ולא הוואינס או כפכפים כי ניתן להחליק בקלות. חשוב להדגיש שהכל בחושך מוחלט (מתחת לאדמה) ורק פנס לד של המדריך מאיר על אזור מסויים – אז קחו בחשבון אולי לא מתאים לכל אחד, מי שכן מתאים לו – הרווחתם חוויה מיוחדת ומקסימה.
לבסוף הגענו לסוג של הוסטל, התקלחנו, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון לקראת הטיול במפלי הדיאלומה למחרת בבוקר. קמנו בשעה די מוקדמת כדי להספיק לאכול ארוחת בוקר ולצאת בסביבות 8 בבוקר לפני עומס החום ועומס האנשים. בעל ההוסטל חיבר אותנו למישהי שליוותה אותנו במסלול לכל אורך הדרך והיא הייתה מקסימה ביותר, נעימה, אדיבה וקשובה. במפלים יש 4 בריכות שונות, בכל בריכה שרצינו לעצור היא המתינה בצד, שמרה לנו על הציוד וגם המחיר היה הרבה יותר טוב ממה שמדריך "רשמי" יקח לכם. יש לציין שהיא הכירה את הדרכים בצורה מממש טובה ונראה שהיא ובעלה נמצאים שם לא מעט. אם תרצו את המספר שלה תכתבו בתגובות או אליי בפרטי ואשמח לקשר אליה. חשוב להבהיר – שבלי מדריך זה עלול לקחת המון זמן של התברברות בלמצוא את המסלול/ הבריכות ואפשר בהחלט ללכת לאיבוד או לפספס המון בדרך וגם לאבד זמן יקר.
אז כפי שכתבתי, עצרנו בכל בריכה / מפל שרצינו ולבסוף הגענו לבריכה הכי שווה, מעל המפל השני הכי גבוהה במדינה.
אחרי המסלול והשחייה בבריכות חזרנו לקחת את הציוד שלנו, אמרנו שלום יפה והתחלנו להתקדם לכיוון החופים. את המעבר הפעם עשינו בטוקטוק עד לכביש ראשי, משם לקחנו אוטובוס לתחנה מרכזית ומשם החלפנו אוטובוס עד ל- Dikwella – היעד הראשון שלנו בחופים ולהמשך הטיול יוקצה פוסט נפרד. עברו לחלק ב' לכל שאר ההמלצות!
יש למה לחכות…